פסק דין
התביעה שבפני היא בעקבות תאונה מיום 21.10.2006, בין רכב המבוטח אצל התובעת, לבין רכב בבעלות הנתבעת מס' 2, בו נהג הנתבע מס' 1, מר אסף גרומברג. נתבע מס' 1 צרף כצד ג' את אביו, מר שמואל גרומברג.
הצדדים נחלקו באשר לאחריות לתאונה. להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה וההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:
לטענת התובעת, בתאריך הנ"ל, בשעה 16:30 או בסמוך לכך, נסע רכב התובעת בכביש 85 מכיוון כרמיאל לכיוון צומת עמיעד. הנתבע מס' 1 נהג ברכב הנתבעים בכיוון הנגדי. בהגיעו לצומת עם כביש 65, פנה הנתבע מס' 1 שמאלה, מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת, אשר חצה את הצומת ממולו, חסם את דרכו וגרם להתנגשות.
נהג רכב התובעת, מר אביב מלכה, העיד בבית המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. הוא מסר כי
נסע מכרמיאל לכיוון צפון, הוא נסע על כביש ראשי ורצה להמשיך בנסיעה ישר. רכב הנתבעים שעמד בצומת ורצה לפנות שמאלה, ככל הנראה לא הבחין בו מגיע למרות מהירות הנסיעה הנמוכה, ונכנס לאמצע הצומת כשרכב התובעת נסע ישר. חלקו הקדמי שמאלי של רכבו נפגע והוא מניח שחלקו הקדמי ימני של רכב הנתבעים נפגע.
מחקירתו הנגדית של מר מלכה, ע"י ב"כ נתבע מס' 1, עלה כי הוא נסע במהירות 80-85 קמ"ש וראה את רכב הנתבעים עומד ממרחק של חצי קילומטר לערך אך הוא לא ראה את האחרון נכנס לתוך הצומת ולא ראה אותו פונה שמאלה. כמו כן, התאונה ארעה בתוך הצומת.
כאשר נשאל אם התאונה ארעה לאחר שרכב הנתבעים פנה שמאלה ב-90 מעלות, השיב כי הוא אינו יודע לומר, הוא נסע ישר וכאשר הוא הגיע למרכז הצומת, לאחר כשנייה וחצי לערך, הוא מצא את רכב הנתבעים עומד באמצע.
התאונה התרחשה בעת השקיעה, בסביבות השעה 17:00, לא הייתה בעיית ראות בכביש והוא הספיק לבלום את רכבו.
מחקירתו הנגדית של מר מלכה, ע"י ב"כ נתבעת מס' 2, עלה כי הוא אינו מכיר את הנתבעת מס' 2.
על מנת לתמוך בכל טענותיה הפנתה התובעת את בית המשפט אל פוליסת ביטוח, אל הודעה על תאונת דרכים, אל חוות דעת שמאי רכב, אל מחירון "לוי יצחק", אל הודעה על איסור שימוש ברכב, אל חשבונית שירותי גרר, אל תמונות המתעדות את הנזק לרכב, אל הוראת תשלום, אל העתקי המחאות שונות, אל תעודות זיכוי, אל טופס ועדת ערער במגרש שרידים, אל פרוט השכרות וחשבונית, אל תיק המשטרה, אל ת"ד 1246/06 ואל תכתובות שונות.
לטענת נתבע מס' 1, בעת התאונה הוא היה קצין סדיר בצה"ל ולא הועסק על ידי הנתבעת מס' 2, הוא אדם אחראי ולא היה נוהג ביודעין ברכב שאינו מבוטח בביטוח צד ג'.
הרכב בו נהג הנתבע בעת התאונה הינו רכב ממקום עבודתו של אביו, אשר הושכר על ידי הנתבעת מס' 2 לאותו מקום עבודה. אביו מסר לו כי כאשר פנה לנתבעת מס' 2 על מנת לבדוק האם הרכב מבוטח בביטוח צד ג', נענה ע"י האחרונה בחיוב.
על אף היות הרכב שכור על ידי הנתבעת מס' 2, הרכב שימש את משפחת הנתבע במשך כשנתיים והיה למעשה "הרכב המשפחתי". טרם השתמש הנתבע ברכב, פנה לאביו על מנת לוודא כי הרכב מבוטח בביטוח צד ג', וזה הודיעו כי הרכב מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2 בביטוח שכזה.
הנתבע הדגיש כי הוא עצמו אינו מכיר את הנתבעת מס' 2, למעט מה שנאמר לו על ידי אביו.
לטענת הנתבע הוא לא ידע על כך שהרכב לא מבוטח בביטוח צד ג' ובנסיבות העניין, לאור העובדה כי פנה לאביו לבדוק האם הרכב מבוטח וקיבל תשובה חיובית גם לא היה סביר שידע.
לאחר התאונה, הרכב הועבר למגרש כלי רכב ומשם ככל הנראה לנתבעת מס' 2.
לטענת הנתבע, אירוע התאונה נגרם כתוצאה מרשלנותו התורמת והמכרעת של נהג רכב התובעת, אשר נכנס במהירות לצומת שאינו פנוי, ובאופן שלא מנע את התאונה ו/או הסיט את רכבו ממסלול נסיעתו של הנתבע.
עיון בנזקי כלי הרכב, כפי המפורט בדו"ח המשטרה, מוכיח באופן חד משמעי כי נהג רכב התובעת הוא אשר פגע ברכב הנתבע ולא להיפך.
יתרה מכך, עיון בתרשים התאונה כפי שנערך על ידי חוקר המשטרה מוכיח כי התאונה ארעה "עמוק" בתוך הצומת, כאשר רכב הנתבע כבר סיים לבצע פנייה שמאלה של 90 מעלות, משמע, רכב הנתבע היה מספר שניות בתוך הצומת, ולפיכך לנהג רכב התובעת היה זמן סביר לראות את רכב הנתבע נכנס לצומת. לפיכך, במידה והיה נוסע במהירות סבירה ו/או היה מבחין ברכב הנתבע כפי שהיה עליו לעשות, היה יכול הוא למנוע את התאונה על ידי בלימת הרכב בזמן ו/או הסטת הרכב לנתיב השני.